רעיון השמיטה, המצווה על האדם להרפות אחת לשבע שנים מעיבוד האדמה ולהבין כי הוא אינו בעל הבית על משאבי הטבע בעולם, עשוי להוות מקור השראה לפעולות שתכליתן לגרום לאיזון אקולוגי ולדאוג למשאבי הסביבה. השמיטה מאפשרת יחס של כבוד אל משאבי הקרקע, אותם אנו מנצלים לאורך שנים, היא קוראת לריסון ואיפוק בכל הנוגע ליחסינו ותפקודנו כלפי הקרקע, היא מתייחסת לעניים ולחלשים בחברה באופן שווה, ובאותה מידה מאפשרת יחס כזה גם כלפי בעלי החיים.נראה כי אם נצליח להבין, להפנים ולהתאים את הרעיונות הגלומים במצוות השמיטה, נוכל למצוא מענה רלוונטי לצורך ההכרחי שלנו לפעול לתיקונו של עולם.

המיזם שלנו הוא “מפח שביעית לקומפוסט”, והאמת היא שזהו פשוט מיזם זבל.   בפסגות אנחנו גאים בכך!השנה היא שנת שמיטה, שנת השביעית, וכיוון שיש לנהוג יחס מיוחד של כבוד בפירות של השנה המיוחדת הזו, לרובנו בפסגות יש פח מיוחד, בו אנו שמים את שאריות הפירות והירקות שיש בהם קדושת שביעית. עם זאת, עדיין לא כולם יודעים, שאפשר לנהוג בשאריות אלו יחס הרבה יותר מכובד ויעיל – ולהפוך אותם לדשן אורגני. באמצעות הדשן (בלעז: קומפוסט) ניתן להחזיר את החיות והקדושה שבפירות חזרה לאדמתה של ארץ ישראל ולעזור להצמיח פירות וגידולים טובים ויפים יותר גם בעתיד. לצורך כך נקים יחד כקהילה מתחמים של קומפוסט קהילתי ביישוב, נלווה את ההקמה בהדרכת התושבים ופעילות חינוכית בנושא.

בשנת השמיטה נתנו לאדמה לנוח מעיבוד יתר ולהשתקם. המקביל לעיבוד יתר בימינו הינו צרכנות יתר. לכן, בשנה זו, מובילה הילה במסגרת “זיקה” בגן יבנה, מהלך של חסכון בהוצאות וחיזוק הקהילתיות כאחד – למשל – שוק שמיטחפושות לפני פורים (החלפת תחפושות במקום קנייה) , מכירת ג’ראז , רק בלי המכירה – כולם מוציאים דברים מיותרים לפני פסח ומי שצריך לוקח, ועוד. מגניב מגניב.

רמת הנדיב מקיימת את שנת השמיטה במובן החקלאי וגם בהיבטים סביבתיים וחברתיים, תוך התייחסות לארבעה עקרונות מובילים:

1. שנה של עצירה והתבוננות: זוהי הזדמנות לקחת פסק זמן ממרוץ החיים, לעצור ולנוח. מתוך המנוחה נוכל גם להתבונן ולבחון: להתבונן במה שסביבנו כעת, במה שהיינו רוצים שיהיה כאן בעתיד; לבחון האם אנו מתייחסים למה שקיים כאל מובן מאליו והאם אנו מכירים בעובדה שהוא משתנה ואף מתכלה, לבחון כיצד אנו נוהגים לפעול ומה היינו רוצים לשנות מהיום והלאה.

2. שנה של הערכה ושמירה על הקיים: מתוך הבנת ערכם של ערכי תרבות ונוף ושל משאבי טבע – מעיין ששוקם, יער שניטע, גן שטופח, חצר שרוצפה ושרידי ארמון שנחפר ונחשף – יבוא הרצון לשמר ולקיים, למען הדור שלנו ולמען הדורות הבאים. שמירה היא לעולם עשייה פעילה, דינמית, המשלבת הערכה לעבר וראייה לעבר העתיד.

3. שנה של שיתוף הזולת: שיתוף אינו מחייב שפע. הוא יוצר שפע ומקדם ערבות הדדית ונתינה שלא על מנת לקבל תמורה. שיתוף בידע שנצבר כל השנים – פועל יוצא של למידה ומחקר מתמידים, ושל עשייה לאורך זמן; שיתוף בתוצרים – קומפוסט ורסק עץ, תוצרי הגן והפארק; שיתוף בעשייה, תוך שילוב הקהילה במיזמים שונים המקדמים קיימות במרחב הסובב; שיתוף בחוויה, עם קהל המבקרים הרחב המגיע לבקר במקום.

4. שנה של התחדשות: העצירה מאפשרת זמן להתחדשות אישית וארגונית, פרטית וקהילתית. זיהוי המקומות שבהם נרצה לשפר ולקדם, לצמוח ולהצמיח, להרחיב ידע ועשייה, ומה שנדרש לשם כך. מתן מקום לרענון השגרה והשגרתי, מרחב ליצירתיות, הזדמנות לחדשנות.

פעם בשבע שנים אתם מוזמנים לטייל ברמת הנדיב אחרת.

שנת תשע”ה, שאנו עומדים בפתחה הינה שנת שמיטה.

בעבר, אופיינה שנת השבע  בהפקרת השדות על ידי החקלאים, שהיו רוב הציבור, ומתן זמן מנוחה והתחדשות לאדמה.
כיום, בחברה שבחלקה הארי אינה חקלאית, אנו קוראים לציבור לזכור את השמיטה בחיי היום יום בשמירה על משאבי הטבע של ישראל ובקידום “קיימות מקומית” בשכונה ובקהילה.

איך עושים את זה?

מצטרפים למיזם הפרדת הפסולת במקור