האם באמת בכלכלה מודרנית לא ניתן לכפות באופן פטרנליסטי שביתה ממלאכה?
אינני מדבר רק על השבת אלא אפילו על מספר השעות ביום שמותר לעבוד  על פי חוק עבודה ומנוחה?

לא הבנתי כיצד אתה מנמק את יצירתם של חוקי העבודה כפייתיים המגבילים מאוד שעות וימי עבודה – חוקים שנוצרו דווקא בעידן המודרני. (וגם אצל חז”ל בדיני העבדות)

לא הבנתי כיצד אתה מנמק את יצריתם של חוקי העבודה כפייתיים המגבילים מאוד שעות וימי עבודה – חוקים שנוצרו דווקא בעידן המודרני . (וגם אצל חז”ל בדיני העבדות19

אני מתנגד לזה. הסדרי עבודה צריכים להיות בין עובד למעביד והחוק לא יכול לכפות הענקת זכויות. התפקיד של דאגה לחלשים לא צריך להיות בידי המדינה אלא בידי הקהילה, האנשים הנדיבים ועוד. בארה”ב הציבור תורם כשמבקשים ממנו לתרום ולא מבקש שהמדינה תעשה. המדינה צריכה לעודד שבתון כי זה טוב למדינה.

לשמיעת העמדה במלואה

גם ממקום יותר סוציאליסטי אני בעד עידוד ונתינת אפשרות ולא חיוב.
בכלכלה מודרנית משתדלים לא לכפות שעות עבודה או מספר שעות עבודה ביום מתוך הנחה שהסרת מגבלות ישפרו את התוצאות הכלכליות. השבתון הינו עניין חברתי ולא כלכלי אלא אם כן נפתח תכנית שבתון שתתרום בעקיפין לכלכלה.

לשמיעת העמדה במלואה

Milton Friedman: Well, as you should know – I am not against systems that are suppose to provide safety net for the people.  I just don’t think that the state need to run them. as an example – you mention “pension”, see how much improvement happened in Chille when they adopted my ideas and privatize the pension.

Here

אברהם פופקו: התפקיד של דאגה לחלשים לא צריך להיות בידי המדינה אלא בידי הקהילה, האנשים הנדיבים ועוד. בארה”ב הציבור תורם כשמבקשים ממנו לתרום ולא מבקש שהמדינה תעשה.
לשמיעת העמדה במלואה

ראשית, אינני מציע “איסור מלאכה” כלל , כך שאנשים יוכלו לעבוד בתחביבים, לטובת הצבור, ואף להתנסות בעבודה אחרת (כפי שהיום עושים חלק מהמורים בשנת השבתון שלהם)

על השאלה השנייה – ראה בהמשך הסוגיה

שאל משה – כיצד השבתון יועיל לפרט או למדינה.    מכיוון שאני מניח שעל המדינה לדאוג לרווחת אזרחיה – אני אצמצם את השאלה לגבי הפרט.

השבתון לדעתי יועיל לפרט בשני דרכים:

א.  אפשרות לפסק זמן משמעותי כל כשבע שנים יעילה מאוד נגד שחיקה ומאפשרת איזון יוצר נכון בין העבודה למימדים האחרים באדם – עצמו, משפחה וקהילה

ב.  אני מציע שכל תקופות השבתון המצטברות בחיי האדם יאריכו את תקופת עבודתו ויידחו את היציאה לפנסייה. כפי שמוסבר במקור הבא

לדעתי דאגה ל”רווחת הפרט” היא גם דאגה לרווחת החברה. אנשים שיתפנה להם זמן בשנה זו יוכלו להקדישו לחברה בצורה הרבה יותר משמעותית מבשנים רגילות. ראה למשל את יוזמת שמיטת שעות של הרב בני לאו וקהילת בית-כנסת הרמב”ן.

עמדת אברהם פופקו וסטיב אפשטיין: מבחינה “יהודית” – אתיקה של “חובות” – מזדהה עם משה, זמן פנאי נועד לשימוש יצירתי: “לא תהו בראה, לשבת יצרה” (ישעיהו מה יח). אך מנקודת מבט ליברלית – אתיקה של “זכויות” – חושב שצריך להשאיר את זה לשיקול דעתו של האדם. לא מתנגד כמובן שהמדינה או רשויות מסוימות (למשל אוניברסיטאות) יציגו פתרונות – בשיטת השוק – והאזרח יהיה חופשי לבחור.
עמדת יוסי צוריה: צריך שזה יהיה זכות ואי-אפשר לקבוע פטרנליסטית שאדם לא יצא לשבתון בלי הוכחה שהוא עושה משהו משמעותי. לשמיעת העמדה במלואה

מי אמר שזה טעם השבתון?  לדעתי, טעם השבתון הוא להדגיש את היותינו בני חורין וזה יכול לבוא רק על ידי ניתוק הקשר עם המעביד – ולו גם רק לתקופה קצרה.   אני כן מצפה מהמדינה לדרוש מהמעסיק רשת ביטחון כדי להפיג את פחדי העובד שיישאר מובטל, אבל בהחלט אני חושב שזה יוסיף ניידות מבורכת לשוק העבודה

בהמשך דבריו אמר יוסי

לטעמי ניתן להשאיר את הזמן גמיש בין 3 חודשים (שזה זמן מינימלי להרגשת חופש) לשנה – שתאפשר שינוי יותר משמעותי.

האם השבתון חייב להיות שנה? אולי שלשה חודשים יתנו תוצאה עדיפה?

להסתמך על 80% צוות דורש להחזיק צוות עובדים גדול יותר וזה לא יעיל. יש גם בעיה של מומחיות הדורשת הכשרת אנשים לתפקידים נוספים. יש מומחים שקשה להחליף אותם, כמו: מורה לפיזיקה לא יכול להחליף מורה לתנ”ך או רופא עיניים ורופא לב. רק אם נקבע שהשבתון הוא כמה חודשים נוכל לספוג היעדרות כזו בכוח האדם.

לשמיעת העמדה במלואה

בעיית המומחיות תועיל לפיתוח רב-תחומיות אצל העובדים, וגם יכולת העמידות של החברה ללא אנשי מפתח תשתפר. אני חושב שמורה לפיזיקה צריך להיות מסוגל להחליף מורה לתנ”ך, ובאופן כללי חברות יכולות להתארגן ככה שיהיה מספיק כוח אדם לגבות על היעדרות.
דווקא אצל מורים יש שנת שבתון כך שלכאורה מוכח שזה אפשרי.
לשמיעת העמדה במלואה

אם כך נוסף על השבתון כדאי להכניס תקנה נוספת שבה כל עובד יתמקצע במשך כמה חודשים בתפקיד אחר בחברה כחובת העשרה.

לשמיעת העמדה

אני חושב שאכן כדאי להסדיר קרן חדשה שתקרא “קרן שבתון” והכספים יוכלו לשמש רק כשהעובד יוצא לשבתון.

בדומה לקרן פנסייה וקרן השתלמות – המדינה צריכה להעניק הקלות משמעותיות ממס לחוסכים לשבתון.

לגבי מי שלא עבד או חסך – המדינה לא צריכה לשלם.  מי שטרח בששת שנות המעשה – יהנה בשבתון.

אני חושב שאכן כדאי להסדיר קרן חדשה שתקרא “קרן שבתון” והכספים יוכלו לשמש רק כשהעובד יוצא לשבתון.

לשמיעת העמדה במלואה

לשמיעת העמדה במלואה

ולקרן הזו יפרישו העובד והמעביד כמו שמקובל היום לגבי קרן ההשתלמות?

ולקרן הזו יפרישו העובד והמעביד כמו שמקובל היום לגבי קרן ההשתלמות?

אבן, המודל של קרן ההשתלמות בו שני הצדדים משלמים נראה לי אידיאלי

כיצד תגיב לטענה – שצורת מימון שכזו תועיל רק לעשירונים העליונים. לכאורה , שאר האזרחים שבקושי גומרים את החודש  לא יוכלו להרשות לעצמם להפריש עוד הפרשה שכזו .

 19

יש כמובן שיעבודים שונים, והשעבוד לתרבות הצריכה הוא בוודאי בעייתי ומעיק.   אבל, אם אחד מיסודות החירות הוא ליצור אי תלות באף גורם אנושי, הרי התנתקות מעבודה ומהתלות בה, ולו רק לתקופה מוגבלת הוא עדיף בעיני על התנתקות זמנית מתרבות הצריכה.  מה עוד שאני מניח שבתקופת השבתון האדם יצרוך פחות.