…שנת שבתון מוכרחת היא לאומה ולארץ! שנת שקט ושלווה,
באין נוגש ורודה, “לא יגוש את רעהו ואת אחיו, כי קרא שמיטה לה'”,
שנת שיוויון ומרגוע, התפשטות הנשמה בהרחבתה אל היושר האלוקי, המכלכל חיים בחסד;

אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית, ושלום אלוקי שורר על כל אשר נשמה באפו.
“והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך,
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול”.

אין חילול קודש של קפדנות רכוש פרטי בכל תוצאות יבולה של שנה זו,
וחמדת העושר המתגרה על ידי המסחר, משתכחת.

“לאכלה – ולא לסחורה”. עין טובה והוקרה נאמנה באה לכל ברכת ה’ אשר בפרי הארץ.

“לאכלה – ולא להפסד”. (פסחים נב, ב, שאסור להפסיד פרי הראוי לאכילה).

האדם חוזר אל טבעו הרענן, עד אשר לא יצטרך לרפואות למחלות,
שהן באות ברובן על ידי הריסת (שיווי) המשקל של החיים, בהתרחקם מטהרת הטבע הרוחני והחומרי;
“לאכלה – ולא למלוגמא (רש”י: רפואה),
לאכלה – ולא לעשות ממנה אפיקטוזין” (שלוקחין להקיא המאכל) (סוכה מ, ב).

רוח קדושה ואצילות שפוך על פני כל. “שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה’!”