עניין השמיטה והיובל הוא נגד המידות הנזכרות במסכת אבות, "שלי שלך, שלך שלך". שמיטה היא נגד מדת "שלי שלך". היינו אף כי הארץ נתן לבני אדם, שיש לאדם קניין בארץ שיוכל להוציא לו ממנה כל הטובות שבעולם, כי כל מיני ערבות שבעולם נכללים בארץ. ובשביעית האדם ייתן הארץ לשם יתברך, כי הוא שובת ממלאכה ומעבודת הארץ, וזה ייקרא "שלי שלך". ויובל הוא נגד מדת "שלך שלך" שמצוות יובל הוא שישיב "איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו". כי באמת אלוקים עשה את האדם ישר בארץ וחילק נחלה לכל אחד ואחד כפי מעלתו השייך לו בשורשו. אלא מחמת שבני אדם בקשו חשבונות רבים עד שזה יזכה לעלות ולהרחיב את גבולו ולקנות את חברו לעבוד בו, וזה ירד ויצטרך למכור מאחוזתו עד שמוכר את עצמו. וביובל יתגלה שזה שבא לידו על ידי פעולת האדם אף שהיה קניינו עד עתה והיה ברשותו, על כל פנים לפי שאינו שלו בשורש יוכרח להחזירו למקומו השייך…בשנת היובל (המבטאת שורש כל אדם בכוח קניינו), יוכר לכל אדם מקום השייך לכל דבר. ולזה ההכרה וההבנה יבואו אחרי שיתקיימו מדת "שלי שלך". לכן על יד פרשת שמיטה ויובל במקרא סודרו האזהרות על גזל ואונאה ורבית. היינו שלעתיד יוכר שכל מה שבא לאדם דרך עניינים כאלה אינך שלו. רק אולי יהיה בלב האדם לאמור, שלא יישאר שלו רק מה שחלק לו השם יתברך על פי שורשו.
