בדברים אלה,

שהושמעו במעמד היסטורי חשוב באלול תרע”ח,

בועידת פועלי יהודה,

פוסק ברל כצנלסון:

צריך לעשות הבחנה
בין ה”אתה בחרתנו” ה”בעל-ביתי”,

שבא “לחפות על סדרי חיי העם”,
ושמקורו בשביעות רצון עצמית,

והוא גדוש “מליצות לאומיות עוברות לסוחר”,

לבין ה”אתה בחרתנו” “הקדמון, החי והלוהט”,

המזכּה מפני שהוא מחייב,
ברוח “הקטגורים הלאומיים” – הנביאים.

ברל רואה את חלקם של יהודים

בתנועות סוציאליסטיות ומהפכניות בכל רחבי העולם,

כגילוי רצונם ותשוקתם של בני “העם הנבחר” לתקן את חברת בני-האדם.

יריב בן אהרון, “שרשי יניקה”,  1984