…אך לא רק בפערים חברתיים עוסקת השמיטה, אלא בעיקר ביחס שבין האדם לקרקע, לרכוש, ולבורא עולם.
הפסוקים בספר ויקרא מדברים על “שבת לה'” אך גם על “שבת הארץ”.
הבעלות על קרקע מכונה באנגלית ‘real estate’ זהו הנכס “האמיתי” המעניק לאדם בטחון בקיומו.
השמטת הקרקע והפקרתה לכל מבטאת את ההכרה בהיותנו תושבים ארעיים בארץ כפי שמתואר בהמשך
אותה פרשה לגבי היובל:
“והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי” (ויקרא כה, כג)
האדם מבין את מקומו היחסי בעולם, אנו גרים ותושבים בארץ, הרכוש אינו מעניק לנו בטחון אמיתי.
זוהי תפיסה דתית אקולוגית עמוקה, הדאגה לסביבה אינה רק אינטרס תועלתני
של מי שחושב לטווח ארוך על ניצול נכון של המשאבים הקיימים בטבע,
אלא זו הכרה במעמדנו כבני אדם ביחס לטבע וביחס לבורא.
כך מתאר המדרש את השיחה הראשונה בין הקב”ה לאדם הראשון:
“בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן
ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי,
תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך” (קהלת רבה, ז)
ההבנה שגן העדן שבו אנו חיים מוענק לנו על ידי הבורא צריכה להביא אותנו לזהירות לבל
נקלקל את מה שלא יוכל לתקן.
The day god came back to inspect what we have done to our world