‘שבת לה” לשם ה’, כשם שנאמר בשבת בראשית’, לשון רש”י. ורבותינו לא כך נתכוונו במדרשם [דלהלן], כי כל השבתות גם המועדים לשם ה’ הן, ולא יאמר באחד מהם ‘לה”, אבל אמר [וי’ כג, כד] ‘יהיה לכם שבתון’, ואמר ביום הכפורים [וי’ כג, לב] ‘שבת שבתון הוא לכם’. ולשון הברייתא בתורת כהנים [פרק א, ב]: ‘”שבת לה'”, כשם שנאמר בשבת בראשית, כך נאמר בשביעית “שבת לה'”‘ [ע”כ]. אבל פירוש ‘שבת לה’ אלהיך’ האמור בשבת בראשית [שמות כ, י], ‘כי בו שבת'[בר’ ב, ג], ‘וינפש’ [כלומר האל עצמו, על ‘וינפש’ נדבר עוד בהמשך] ועל כן ‘לא תַעשה כל מלאכה’, ולכך אמרו ז”ל כי כן נאמר בשמיטה, כי היא שביעית בשנים [כמו השבת בימים].
והנה בכאן עוררו אותנו בסוד גדול מסודות התורה. כבר רמז לנו ר’ אברהם [אבן עזרא. על פסוק זה בפרשתנו] שכתב, ‘וטעם “שבת לה'” כיום השבת, וסוד ימות עולם רמוז במקום הזה’ [ע”כ לשון אבן עזרא]. וכוף אזנך לשמוע מה שאני רשאי להשמיעך ממנו בלשון אשר אשמיעך, ואם תזכה תתבונן. כבר כתבתי בסדר בראשית [בר’ ב, ג] כי ששת ימי בראשית הם ימות עולם, ויום השביעי שבת לה’ אלהיך כי בו יהיה שבת לשם הגדול, כמו ששנינו [משנה, סוף מסכת תמיד] ‘בשביעי מה היו אומרים “מזמור שיר ליום השבת” לעתיד לבא שכולה שבת ומנוחה לחיי העולמים’.
