"לא יגשֹ המשה את רעהו ואת אחיו כי קרא הלוה שמטה לשדותיו לשם שמים ואין לו במה יפרע ואינו זורע ואינו קוצר,
אבל בשאר שנים אדם זורע וקוצר ואם המלוה דוחקו אומר לו המתן לי עד שאמכור את תבואתי.
את הנכרי תגש – שהנכרי בוצר וקוצר ויכול לשלם ולפרוע. קרבה שנת השבע: שצויתיך שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור."
חזקוני דברים טו (בשם ר' יוסף בכור שור)
"שמיטת כספים צריכה להיות דווקא בסוף השנה,
הרי אין ספק כי מצוות שמיטת כספים קשורה למצוות שמיטת קרקעות
שכן עני שלא קצר אין ביכולתו לשלם את חובותיו
ונימוק זה אין כחו יפה אלא בסוף השנה, מה שאין כן בתחילתה: (1) אשר זה עתה קצרו את קציר השנה הששית ואין כל נימוק לשמט חובות
(2) נראה בכלל היו נוהגים לתבוע את החובות בגמר הקציר."