כתגובה לבקשת נשיא ארה”ב לרכוש את אדמות
השבט בשנת 1855
איך תוכלו לקנות או למכור את השמים? את
חמימות האדמה? הרעיון זר לנו. איננו בעליהם של
רעננות האוויר או נצנוץ המים; איך תוכלו לקנותם
מעמנו? אנו נחליט בזמננו. כל חלק מאדמה זו
קדוש לבני עמי. כל מחט אורן בוהקת, כל חוף חולי,
כל הערפילים בעובי היער, כל קרחת יער, כל זמזום
חרק קדוש בזיכרונם של בני עמי.
אנו יודעים כי האדם הלבן אינו מבין את דרכינו. כל
חלקת אדמה זהה עבורו לאחרת, שכן הוא זר הבא
בלילה ולוקח מן האדמה את שהוא צריך. הארץ
אינה אחותו, אלא אויבתו, ומשכבש אותה, הוא נע
הלאה. הוא עוזב את קברות אבותיו, ונשימת ילדיו
נשכחת. מראה עריכם מכאיב לעיני האדם האדום.
אך ייתכן שהאדם האדום הוא פרא, ולכן אינו מבין.
אין מקום שקט בערי האדם הלבן. אין מקום
להאזין לעלי האביב או למשק כנפי חרק. אך אני
פרא ולכן איני מבין – הטרטור רק נראה כי הוא
מכאיב לאוזן. מהו טעם החיים אם אין אדם יכול
לשמוע את המיית התור או את ויכוחי הצפרדעים
סביב האגם בליל? האדם האדום מעדיף את הצליל
הרך של הרוח שהצטללה מגשם בצהרי יום, או
שבושמה במחטי אורן; האוויר יקר לאדם האדום,
שכן הכול חולקים נשימה אחת: החיות, העצים
ובני האדם. נראה כי האדם הלבן אינו מבחין באוויר
שהוא נושם; כגוסס ימים רבים – הוא אדיש לצחנה.
כל הדברים קשורים זה בזה. מה שקורה לארץ
קורה לבני הארץ…
כשייעלם מן האדמה אחרון אדומי העור, וזיכרונו