Israeli Shmita | עמוד דיון
Primary opinion
Israeli Shmita
Discussions on the relevance of Shmita today -in Hebrew
תומכי השמיטה החברתית
העושר הערכי שיש במצוות השמיטה לעומת הדלות שבדחיקתה לתחום הכשרות והגינון יוצרים פער שרבים חשים צורך במילויו.
דוברת העמדה: עינט קרמר (למאמר המלא).
מתנגדי השמיטה החברתית
שמיטה ישראלית מובילה התנערות מקיום מצוות לטובת השראה ערכית אסוציאטיבית ובכך עושה מניפולציה לאחת המצוות הקשות בתורה.
דובר העמדה: הרב ישראל רוזן (למאמר המלא)
שמיטה חברתית בדיעבד
במהלך של שמיטה ישראלית יש חילול של מושג השמיטה הדתית הדומה לרפורמה, מאידך יש שמחה שמושג השמיטה נכנס עמוק ללוח השנה הישראלי ופותח שער לדיון על משמעות המצווה בתקופתנו.
דובר העמדה: הרב יובל שרלו (למאמר המלא).
Summary opinion
הסוגיה עוסקת בקשר בין יוזמת שמיטה ישראלית לבין המצווה המקראית ויישומה ההלכתי כיום. לפי הרב שרלו חלק מיוזמות שמיטה נוגדות את ההלכה, ולדעת הרב רוזן הרעיון של השראה חברתית מהשמיטה מסלף את משמעות המצווה האמתית – אמונה בה’ ללא כל ממד חברתי.
הרב שרלו, על-אף התנגדותו, רואה חשיבות בהכנסת מצוות השמיטה לסדר היום הישראלי, וקורא להרחיב מתוך כך את השיח התורני על חידוש המצווה. הרב ברקוביץ’ מוסיף ששמיטה ישראלית היא מתנה וזכות לברר את מעמדו של בורא עולם בחיי היצירה שלנו היום.
רוב המשתתפים תומכים בתרגום מצוות השמיטה למרחב החברתי-כלכלי של היום ומדגישים כי יש ערך סוציאלי גדול במצוות השמיטה. הם מזכירים את הערך של שוויון בין כולם בשמיטה, תמיכה בעניים ודאגה לחלשים. הם רואים ביוזמת שמיטה ישראלית ניסיון מבורך לחדש את משמעות השמיטה בחיים המודרניים המתועשים. לפי ג’קי לוי מדובר גם בקריאה נכונה של התורה וחידוש מתוכה.
Edited Sugia
פגיעה בהלכה
השמיטה הישראלית שאנו ניצבים בפניה משמעה שמיטה תרבותית, לא הלכתית, ופעמים שהיא אף מנוגדת לחלוטין להלכה, ואולי אף לרעיון של השמיטה. כדי להדגים למה הכוונה באמירה שמיטה ישראלית בחרתי כמה דוגמאות המרחפות בחלל תרבות “השמיטה הישראלית”, שבכל אחת מהן משמשים אור וצל בערבוביה, וכל אחת מהן יונקת מהשמיטה ובד בבד מנוגדת להלכה בכלל ולעתים אף לשמיטה בפרט. המעיין בהן יבחין מיד כי הן יונקות יניקה רבה מתרבות זמננו, מהערכים החברתיים הנוכחים בקיום הישראלי של היום ומיסודות התרבות האוניברסלית.
ואלה חלק מההצעות הקיימות כיום לשמיטה ישראלית: בקק”ל לא יהיו נטיעות בשנה זו, והיא תוקדש לשיפור היערות, לגיזום העצים ולפעולות תחזוקה (שכידוע אסורות מדאורייתא); שנת אחוות כל העמים הגרים על אותה קרקע. פעולות שידגישו את החיים המשותפים שלנו בארץ האחת שהיא של כולנו, ואת שיתופי הפעולה בשמירתה ובטיובה; שיתוף אזרחים מדתות אחרות בכל הפעילויות של השמיטה; שנת ההשתלמויות המקצועיות, שהן למעשה הפסקה מעבודה שוטפת וטיוב האיכות המקצועית, כבבואה לחזונו של הרב קוק בדבר שנת השמיטה, אך ללא כל קשר למהות חזון זו, שהיא חידוש הברית עם הקב”ה.
ומתוך סערה זו צומחת גם אפשרות הסתכלות אחרת על כל המהלך. מתחתיות השמחה על עצם העובדה שהמילה שמיטה מוזכרת בהקשר לוח השנה; מהמקום שבו חלק גדול מהערכים המוזכרים לעיל הם יסודות הקיימים גם בתורת ישראל; מפתיחת המהלך שיש בו פוטנציאל ל”כבוד הדת”, ואפשרות שהמסע הארוך יוביל למחוזות מרוחקים וטובים; מהיכולת לכנס את האומה הישראלית סביב תרבות ישראלית, שהיא טובה לאין ערוך מכל אלטרנטיבה. כל אלה הן נקודות המבט הראשוניות שיש בהן עדיין הרבה מן הפטרונות ומ”ישחקו הנערים לפנינו”.
ואפשר שיש כאן בשורה הרבה יותר גדולה. בדי הארון, שנועדו להעביר את התורה מדור לדור, ניצבים בפנינו במלוא משמעותם. השערים שנפתחו מאפשרים לנו לדון בשאלה מתי מדובר בהתחדשות דתית ומתי ברפורמה; כיצד נדרוש את התורה בכל דור מחדש וזאת בלי לנתק את שלשלת מסירתה; איך פוסעים על הגשר הצר מאוד של אי הכפפת המצווה ל”טעמא דקרא” והתייחסות לעומק הציווי התורתי ומשמעותו גם יחד; האם השמיטה תיהפך להיות אחת מהבשורות הגדולות לעולם כולו שנושאת בחובה תורת ישראל, או שהיא דווקא מחייבת הקפדה על ראייתה כ”שבת הארץ” המיוחדת, ארצו של ריבונו של עולם; האם החברה הישראלית תחובר עוד יותר לשלשלת מסירת התורה בישראל; האם ייפתחו בפנינו שערים נוספים לכוונון ההלכה לאור רוחה המקורית והמשמעותית, ולהגדלת המרחב שבו אנו נפגשים עם מצוות התורה שלכאורה אינן רלוונטיות עוד?
הדיון בכל השאלות האלה נוגע בשורשי הזהות שלנו; בעומק ההבנה של מושג דרשת התורה ונצחיותה; בתפיסות שונות של יחסי מסורת ומציאות; וכל זה לא מתוך פחד וחרדה כי אם מתוך הודאה לריבונו של עולם שזיכה אותנו בדור המיוחד הזה לדון לכתחילה במקומה של השמיטה בחיינו האמוניים והלאומיים.
חזוני הוא שלא נמתין למחלוקות השוליות יחסית שתופענה לקראת שנת השמיטה, ולא נבוש מעצם העובדה שאנו מניחים מלאכה זו לאחרים. חזוני הוא שהתורה תתברך מהדיון הזה; שהשמיטה תהיה נוכחת בחברה הישראלית כולה, ותגרום להתרחשות רוחנית גדולה; שמציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים, כפי שעשינו זאת ביחס ליום השבת; שהדיון על השמיטה יפתח פתח לעיסוק אינטנסיבי בכל אותן מצוות שהן “מת מצווה” וחסרות משמעות בימינו, ואין אנו פוגשים אותן כלל וכלל; ששנת השמיטה תחולל בעולמנו סערה רוחנית עזה שתפיח רוח נאמנה בכל עולמנו הקיומי ובכל מרחב עולם תלמוד התורה שלנו. האם נתבדה?
השמיטה הישראלית שאנו ניצבים בפניה משמעה שמיטה תרבותית, לא הלכתית, ופעמים שהיא אף מנוגדת לחלוטין להלכה, ואולי אף לרעיון של השמיטה. כדי להדגים למה הכוונה באמירה שמיטה ישראלית בחרתי כמה דוגמאות המרחפות בחלל תרבות “השמיטה הישראלית”, שבכל אחת מהן משמשים אור וצל בערבוביה, וכל אחת מהן יונקת מהשמיטה ובד בבד מנוגדת להלכה בכלל ולעתים אף לשמיטה בפרט. המעיין בהן יבחין מיד כי הן יונקות יניקה רבה מתרבות זמננו, מהערכים החברתיים הנוכחים בקיום הישראלי של היום ומיסודות התרבות האוניברסלית.
ואלה חלק מההצעות הקיימות כיום לשמיטה ישראלית: בקק”ל לא יהיו נטיעות בשנה זו, והיא תוקדש לשיפור היערות, לגיזום העצים ולפעולות תחזוקה (שכידוע אסורות מדאורייתא); שנת אחוות כל העמים הגרים על אותה קרקע. פעולות שידגישו את החיים המשותפים שלנו בארץ האחת שהיא של כולנו, ואת שיתופי הפעולה בשמירתה ובטיובה; שיתוף אזרחים מדתות אחרות בכל הפעילויות של השמיטה; שנת ההשתלמויות המקצועיות, שהן למעשה הפסקה מעבודה שוטפת וטיוב האיכות המקצועית, כבבואה לחזונו של הרב קוק בדבר שנת השמיטה, אך ללא כל קשר למהות חזון זו, שהיא חידוש הברית עם הקב”ה.
ועוד: קיום כנס “הקהל” אך בט”ו בשבט של שנת השמיטה, באחד היערות הגדולים של קק”ל, בראשות נשיא המדינה, כינוס שיעסוק בקשר שבין אדם, טבע וחקלאות בארץ ישראל, בשאלות אקולוגיות ובנושאי סביבה שונים; הקדשת שנה זו, יחד עם ארגוני “פעמונים”, “מקימי” ודומיהם, לדרכים שיחלצו משפחות ממעגל החובות הבלתי פוסק, במקום לחלום על שמיטת כספים; הגנים הלאומיים ושמורות הטבע יהיו פתוחים חינם יותר ימים מאשר המקובל, לפחות בשבתות ובחגים; כנ”ל לגבי מוסדות תרבות ומוזיאונים – כפיתוח רעיון ההפסקה מעבודה ועיסוק בתיאטרון, בספרות, בתרבות וכדומה; הוצאת עלון שבועי שיופץ לכל אזרחי המדינה, ויעסוק באקולוגיה, בשמירת הסביבה, באיכות החיים, במניעת רעש וזיהום; צמצום העבודה הוא גם הזדמנות לחיזוק הקשרים בתוך המשפחה, ולכן יתקיימו הדרכות הורים, סדנאות זוגיות וכדומה בסבסוד המוסדות הלאומיים.
לאחר ההתרשמות החיובית הראשונה מכל הנושאים האלה צפות ועולות, בקריאה שנייה, המשמעויות הרוחניות המהפכניות של קריאה זו: בראש ובראשונה – הקב“ה כלל לא נמצא ב“שמיטה הישראלית“, ואין היא קשורה למצוות השמיטה; דרך “השמיטה הישראלית“ מוחדרים רעיונות שהם במקרה הטוב לא קשורים כלל לשמיטה, כגון אחוות עמים בקשר לארץ או ענייני השתלמות מקצועית; ההצעות השונות לשמיטה ישראלית כוללות בתוכן באופן מובנה עברות חמורות, כמו חילול שבת, ועוד ועוד.
-
x
בין ההצעות שנוסחו לקיומה של “שמיטה ישראלית” קיימת הצעה לפתיחת הגנים הלאומיים ושמורות הטבע חינם למשך יותר ימים מאשר המקובל. אך מה בין שמיטה להצעה שכזו? לכאורה זוהי דוגמה שעם כל חִנה נראית כעניין שאין לו כל זיקה למגמות המקוריות של מצוות השמיטה בתורה. אך לא היא. כאשר נצטוו אבותינו “ואכלו אביוני עמך” (שמות כג, יא) או “והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך לעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך” (ויקרא כה, ו), הכוונה הייתה לשדות הדגנים ומטעי הפירות. שם נפגשו אבותינו עם ברכת הארץ וחיוּת הבריאה כפי שהבורא ברא אותן. אך בחברה הישראלית היום, גם אם תינתן הזדמנות לעניי עירך, לשכיר, לתושב ולגר, לאסוף את היבול שבשדות – אין להם הידע והיכולת להפוך את הדגן לקמח וללחם מחיה.
ועוד, כיום, חוץ ממה שנשאר משטחי חקלאות, “הארץ” קיימת במקומות אחרים. כשישה אחוזים (1.5 מיליון דונם) מהשטח של מדינת ישראל (לא כולל יהודה ושומרון) הִנם שטחי יער, מתוכם כ־1.2 מיליון דונם יערות קק”ל והשאר יערות בניהול רשות הטבע והגנים. המפגש הבלתי אמצעי של רוב האוכלוסייה בישראל עם ברכת הארץ, עם חיוּת הבריאה עצמה, הוא בביקורים ביערות, בגנים הלאומיים ובשמורות הטבע. היבולים המהווים בסיס למחייתו ולקיומו של האדם במובן של מפגש עם ברכת הארץ וחיוּת הבריאה אינם מתגלים בביקור בסופרמרקט אלא במקומות אלו. שם אפשר עדיין לחוש את ברכת ההוויה, את האור, ההיענות של השמים והארץ, הרוח והאדמה, כפי שבורא עולם בירך אותם.
-
x
להמשך דיון בסוגיית “יהדות ללא מחויבות”
הערך החיובי של השמיטה לזהות היהודית-ישראלית
ולסיום, טענה עקרונית על דבריו של הרב רוזן. כרב הבקיא בהלכה, רואה הרב רוזן את הצורך “לקרוע את המסווה” מעל השמיטה הישראלית ולהבדיל בינה ובין המצווה המקראית. זוהי תגובה מובנת, שכן אנו אמונים על שמירת הלכה, ועל נאמנות לתורה כפי שהיא. אך לדעתי, טוב יותר יהיה לאמץ מודל אחר להתמודדות עם יוזמה והתעוררות רוחנית־יהודית כעין זאת: מודל המדגיש את המחויבות לשפתה הפנימית של התורה, למסירות הנפש הנדרשת לעִתים בקיום המצוות גם כשאינן “יפות” וליישום ההלכה למעשה (אלמנטים הנעדרים לעתים מיוזמות כגון אלו), אך לצד זאת שמח, מעצים ורואה ברכה באור המיוחד שיש במפגש בין פסוקיה של התורה ובין בקשה ערכית רוחנית המתעוררת בלומדיה, גם אלו שאינם דתיים. במיוחד בעניין השביעית, שם חלק גדול מרעיונות אלו אכן מצויים בתורה, בדברי חז”ל ובהגות גדולי ישראל לאורך הדורות, כולל הרב קוק זצ”ל, בקטע היפה שציטט הרב רוזן עצמו:
שנת שקט ושלווה, באין נוגש ורודה… שנת שוויון ומרגוע… אין רכוש פרטי מסוים ולא זכות קפדנית, ושלום א־לוהי שורר על כל אשר נשמה באפו… האדם חוזר אל טבעו הרענן… שנת שבתון יהיה לארץ, שבת לה’.
-
x
אני נטוע על שדמות ההלכה וחש כי תחת עינינו מתרקמת והולכת מעין “דת חדשה” המחפשת השראה ב”מקרא”, ב”מדרש” וב”פרשנות”. תחליפי הלכה אלו יפים כשלעצמם אך לעתים מודבקים לתורתנו בטלאים. האם אנשי “השמיטה הישראלית ללא מחויבות לשולחן ערוך” יודעים/חווים קדושת פירות שביעית? ובמענה לשאלה: “מה אכפת לך? סוף סוף אתגרי הצדק החברתי מונפים אל על?”, תשובתי: חסר שמישהו יגלה שאנחנו עושים מניפולציה על תורתנו; השמיטה היא מן הקשות שבמצוות, וכל שכן היובל, וספק אם אי פעם נשמרו בהמון. למה להישען על אסמכתא רעועה ולא על מצוות מעשרות עני וכספים כמודל להשראה?
בדברי הרב אלחנן שרלו אני מוצא חיזוק למרבית דבריי, בדבר השורש האמוני של מצוות השמיטה למרות הקשיים החברתיים־כלכליים. אני מזדהה לחלוטין עם קריאתו לחפש מודל בתורתנו המעצים את הפן החברתי ומתאים לשפת דורנו (הניסוח שלי), וכבר הבעתי במאמרי תמיכה בכל פרויקטי הצדק החברתי, ובפסקה הקודמת הפניתי למקורות השראה ראויים.
-
x
ערב שמיטת תשע”ה דומה שרוח חדשה נושבת בארץ. ריחות השבת הקרבה נודפים באווירה הציבורית. הערך החברתי של השמיטה תופס תאוצה. גם הציבור הכללי, שאינו רואה את עצמו שומר מצוות, נדלק לרעיון החברתי של השמיטה. מדובר על שמיטת כספים ריאלית בהיקף רחב ועל רעיונות חברתיים אחרים.
יש שעינם צרה בכך. טענתם העיקרית היא שהמניע של אותן מגמות חברתיות כלליות אינו דתי, אלא הומניסטי כלל־אנושי. ולצורך הריאקציה, יש שאפילו שוללים את הערך החברתי ממצוות השמיטה. אלו ואלו חוששים ממגמת החילון של השמיטה החברתית המרוקנת מערכיה האמוניים. ריקון הערך החברתי ממקורו הדתי עלול לנוון את הערך החברתי ולחסלו, כפי שאירע לסוציאליזם. ולא היא. התורה מדגישה מפורשות את ערכיה החברתיים של השמיטה. “ואכלו אביוני עמך”; “והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך”. בשמיטת הכספים חוזרת המילה המנחה “אביון” שבע פעמים (באחד המקרים “עני”) וגם המילה המנחה “אחיך” מופיעה שבע פעמים (באחד המקרים “רעך”).
כאמור, השמיטה היא מצווה חברתית ועליה לשמש מקור השראה לצמצום פערים כלכליים וקיטובים חברתיים, גם אם התומכים ברעיונות אלו מונָעים, לכאורה, ממניע שונה. על־פי אמונתנו מקור הערכים המוסריים של האדם הוא בצלם הא־לוהים שבו. התורה קדמה לעולם. ה’ הסתכל בתורה וברא את העולם, ועל פי תוכנית תורנית זו נברא האדם כיצור חברתי בעל שאיפות מוסריות. כך הרי כתב מרן הרב קוק:“אין אנו מצטערים אם תוכל איזו תכונה של צדק חברותי להיבנות בלא שום ניצוץ של הכרה א־להית, מפני שאנו יודעים שעצם שאיפת הצדק, באיזו צורה שתהיה, היא בעצמה ההשפעה הא־להית היותר מאירה.”
-
כרב קהילה חקלאית המכינה את עצמה לקראת שביתת קרקעות אני מקבל בשמחה את היוזמות הנפלאות, שמתחברות היטב לרוח ההלכה של השמיטה. אני שמח כפליים על ששנת השמיטה תרחיב את גבולה ותתפשט בקרב הציבור הרחב, במסגרת הרנסנס הדתי והערכי שמתחולל בשנים האחרונות. אל דאגה, הוויכוחים על אודות היתר המכירה ימשיכו, הפולמוס על יבוא פירות מחו”ל יתעצם, וגם מושג קדושת השביעית יתרחב. אבל גם עבור מי שסבור שאין דורשים את טעמי הפסוקים – הרי הקדמונים פילסו לנו את הדרך וקבעו באופן חד משמעי שהשמיטה היא גם סוציאלית, ובאים הוגי הרעיון של השמיטה הישראלית ומיישמים אותה בקרב חלקים רחבים של האוכלוסייה.
אסיים בשני משפטים מתוך מסה שלמה שנכתבה ביחס לשמיטה על ידי אחד מגדולי הפוסקים שהייתה לו דריסת רגל גם בעולם הדרוש והמחשבה, הרב יהונתן אייבשיץ (תומים על חושן משפט ס”ז):
ומה עצום מצווה זו וטעם יש בה, ועל ידה ידע האיש הישראלי אשר ימינו כצל על הארץ, וגרים ככל אבותיו… ולה’ הארץ ומלואה… אשר ישליך אדם אלילי כספו ולא יאמר א־להינו למעשה ידינו הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום ולא יועיל הון ביום עברה.
הלכה למעשה, אני מציע להשאיר את התחום החקלאי בידי הפתרונות ההלכתיים הרבניים, אך לצד זאת לנסות ולחתור לקיים את רצון ה’ ולמצוא דרכים יצירתיות (שאינם מהתחום החקלאי) על מנת שבשנת השמיטה יוכלו העניים להינות מתוצרת חקלאית מוזלת ומשמיטת חובות ושהאדמה תוכל לרצות את שבתותיה . על מנת לעמוד ביעד זה יש צורך מצד אחד להרחיב את יוזמת “שמיטה ישראלית” לרמה הלאומית (שמשרדי הממשלה יסייעו בפריסת חובות בשנת השמיטה ושמשרדי הממשלה יסייעו להוזיל את מחיר התוצרת החקלאית) ומן הצד השני יש צורך שכל אחד ואחת יחשבו איך הם יכולים , ברמה האישית, להתנדב ולסייע לעניים ובכך לקיים את רצון הבורא בשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה.
לסיכום, במקום להילחם ביוזמת “שמיטה ישראלית” יש צורך לאמץ את היוזמה ולמצוא את הדרכים להרחיב אותה כמה שיותר.
רבים חושבים שעיקר המצווה הוא שביתת הארץ לשם ה’, וזאת על סמך הפסוק “ושבתה הארץ שבת לה’”. אך מפרשי הפשט (אבן עזרא ורמב”ן) כבר תמהו על כך, שכן כל המצוות הן לשם ה’, ולכן יש לפרש שהמילים “שבת לה’” נועדו להסביר מדוע מצווה זו נעשית אחת לשבע שנים ולא לתשע או שש. על כך עונה הכתוב “שבת לה’”. בדומה ליום המנוחה השביעי בימים, כך גזרה חכמתו שתהיה שנת השבתון בשנים.
להבנה זו, קיימת אפשרות ליישום המצווה בימינו. ראשית יש להבהיר שהיות שהיום רוב ככל האוכלוסייה בישראל איננו מתפרנס מחקלאות, אין מצוות השמיטה יכולה לחזור ולהיות “מהתורה”, ולכן כשתקום סנהדרין היא תיאלץ לחפש כיצד ליישם את רעיון השמיטה על המציאות הכלכלית החדשה (למשל, הלאמת המשכורות וחלוקתן לפי מספר העובדים במשק בשנת השמיטה. כך יוכל גם הטייקון לדעת כיצד חיים על משכורות ממוצעת בשוטף. או אולי: חשבון בנק משותף לכל עובדי המשק בשנת השמיטה. חשבון שאליו נכנסות המשכורות, וממנו ניתן יהיה להוציא בכל יום סכום מסוים השווה ערך למזון שמשפחה נזקקת לו ליום).
שנית, בהתאם למטרותיה של המצווה נראה שהפתרון של אוצר בית דין איננו נכון. מדובר במערכת קטנה יחסית שפועלת רק בשמיטה, ומחיריה יקרים מאוד. האם יעלה על הדעת שתצרוכת השמיטה תינתן לעשירים בלבד? לכן דווקא “היתר המכירה” עשוי להיות הפתרון הנכון היום. היתר המכירה מבוסס הרבה יותר מאשר היתר עיסקא לריבית או מכירת חמץ (שאסורים מהתורה בניגוד לשמיטה שלדעת רוב הפוסקים היא מדרבנן), והוא יאפשר בדרך קבע “להסתדר” עם האיסורים הרשמיים של השמיטה, בדיוק כפי שהפרוזבול, היתר העיסקא ומכירת החמץ הפכו לפתרונות קבועים.
-
x
אכן, הרב צבי יניר בטוח כי כשתקום סנהדרין היא תיאלץ ליזום אלטרנטיבה; הלאמת משכורותינו וחלוקתן לכולם בשווה. בינתיים, לדבריו, “הפתרון היום הוא היתר המכירה” (המוחק בפועל את השמיטה לחלוטין) ולא אוצר בית דין שהוא “פתרון לא נכון” (למה?). ואני תמה, שהרי דווקא הסדר זה הוא חברתי־כלכלי בנסיבות העכשוויות, אם הוא מבוצע כהלכה.
לקריאת העמדה במלואה
הציווי המרכזי בשמיטת קרקעות הוא, כידוע, “ושבתה הארץ שבת לה'”. בתקופה שבה חיו אבותינו בארץ ישראל, האדמה, הארץ בעצם התגלמותה, הייתה בסיס המחיה. רוב העם עסק, זה פחות וזה יותר, בהפרייתה לשם פרנסה ולשם העצמת חיי האומה. שביתת כל מלאכות הקרקע ביטאה באופן מובהק את המשכה של השבת – הפקעת בעלות האדם על שורשי הקיום וברכתם כדי לפתוח את הפרט ואת החברה כולה לצרת החלש, להשוות את האדם לשעה לחיית השדה ולהקהות את צמצום ראייתו ביחס לחיוּת העוטפת אותו מכל עבר.
כאמור, הארץ, הקרקע מתחת רגלינו, איננה מתפקדת כעת בתרבות המודרנית באותו אופן. אין לרובנו תחושה של חיוּת הבריאה העוטפת אותנו במפעלי ההיי־טק שבהם אנו עובדים, על האדמה המכוסה באספלט שעליה אנחנו נוסעים, בהתקשרויות הווירטואליות המחברות בינינו ובכלכלה שצמיחתה מותנית באגירת הון ונכסים.
והנה שאלת העומק שהשמיטה הישראלית מעמידה בפנינו: מה מחליף את האדמה והקרקעות בחיינו היום? אולי יש תשתית אחרת לקיום שלנו, לחיי משפחותינו ולעם כולו? אולי אלו לא שדות היבולים אלא שדות האנרגיה – הגז והנפט? אולי את הבעלות על אותם שדות אנרגיה יש להשמיט במשך שנה לטובת עניי העם שיוכלו לקבל את יבולם באותה שנה ללא תשלום?
זוהי מתנה ממשית – בירורן של סוגיות הנוגעות בין היתר במקומו של בורא העולם בחיינו היצירתיים ובתחושת הבעלות שלנו על קיומנו, ביכולת החברה לספק צורכי מחיה לכולם ובזיהוי תשתית הברכה שבשורש קיומנו כבני אדם מודרניים. האם יש לפקפק בחיוניות של המהלך המכונה “השמיטה הישראלית” לחדש משהו חיוני ונפלא בקיום עולמנו כפרטים וככלל?
כותרת של ראשי פרקים
פגיעה בהלכה
הערך החיובי של השמיטה לזהות היהודית-ישראלית
Last Replies
שמיטה ישראלית מתמודדת עם השאלה הבוערת של תקופתנו: מה מחליף את האדמה והקרקע. יש בשמיטה ישראלית מתנה ממשית וערך חיוני לשאלת קיומו של בורא עולם בחיינו היצירתיים, בתחושת הבעלות שלנו על קיומינו וביכולתנו לספק צרכי מחייה לכולם. אין לפקפק בחיוניות של שמיטה ישראלית בקיומנו בעולם כפרטים וככללים.
למאמר המלא
היתר מכירה מוחק לחלוטין את שמיטת הקרקעות ואילו אוצר בית דין בנסיבות העכשוויות הוא הסדר יותר חברתי-כלכלי אם מבוצע כהלכה.
למאמר המלא
בימינו כשרוב האוכלוסייה לא מתפרנסת מחקלאות, כשתחודש מצוות השמיטה בהמון אולי השוואת משכורות לאומית תעזור לכולם לחוש עניים בהתאם למטרת השמיטה בחברה החקלאית. אוצר בית דין שמשרת אוכלוסייה קטנה ומחיריו יקרים לא משרת את המטרה של תחושת עניות אצל כולם ולכן עדיף להשתמש היום בהיתר מכירה.
למאמר המלא
חשתי משהו חסר בדברי הרב יובל – משהו שבעיניי יבטיח שהחזון החיוני שלו יוכל אם לא להתגשם מיד אז לפחות להתחיל להתהוות. התפקיד והאתגר של אלה הלומדים תורה מתוך עניין לנסות לקחת חלק בהפחת רוח נאמנה בכל עולמנו הקיומי הוא ללמוד איך לתרגם את מושגי היסוד של מצוות השמיטה לשפה מעשית מול היעדים הכלליים שיוגדרו במסגרת השמיטה הישראלית. רק אם השיח הציבורי על השמיטה הישראלית ילווה בהצעות מעשיות שיבטאו באופן ממוקד ומבורר את היסודות החיוניים שבמצוות השמיטה בהופעתה התורנית המקורית והמובהקת יתרחש תהליך של העצמת הזהות הקולקטיבית ולא עוד אשליה בדרך הציונית לתחיית רוח ישראל.
לתהליך רוחני אינטלקטואלי שכזה שלושה שלבים:
א. בירור שפת העומק של התורה, אותה שפה השורה בשורש פסוקי המקרא וסוגיות התלמוד. כשניגשים לעיון בביטוי המעשי ההלכתי – יש לעשות זאת מתוך בירור האינטרס התורני השורשי המוטמע בו.
ב. הכרת השיח הציבורי, אותו שיח שכפי שכתב הרב יובל עשוי להתקיים במרחק רב מבחינה רעיונית ומעשית מהכתוב בתורה והנאמר על ידי חכמיה. הכרה עד לפרטי פרטים של היעדים הציבוריים והחברתיים שינוסחו בהקשר של השמיטה הישראלית.
ג. תרגום מוצלח, חיוני וממצה של הנלמד במעמקי שפת התורה על שנת השמיטה לכדי מפגש אמיץ ומכריע עם אותם יעדים של השמיטה הישראלית.
בהצעות הנשמעות כיום לשמיטה הישראלית שהרב יובל הזכיר אין אזכור של א־לוהים, בורא העולם, העומד מאחורי רז השביעיות. אינני מתכוון בכך ש”השמיטה הישראלית” היא הזדמנות העומדת כעת לפני הציבור הדתי להחזיר רבים בתשובה. אינני מתנגד כלל וכלל להחזרת אנשים בתשובה, אבל השמיטה הישראלית היא מבחינתי הזדמנות מיוחדת במינה לציבור הדתי להחזיר את עצמו בתשובה. השאלה ששנת השמיטה מעמידה בפני האדם המאמין והשואף להחלת שם שמים על חייו בקיום מצוות התורה היא מה הרלוונטיות של האמונה בא־לוהים לעיצוב החיים היצירתיים שלו ושל עמו? מהו הקשר בין אמונתו לבין חוויית הבעלות שלו ביחס ליסודות מחייתו וקיומו האישי?
להרחבה
הרב דוב ברקוביץ'
כדי להפוך את השמיטה לממשית בימינו יש צורך בתרגום מוצלח של שפת התורה לשיח ולמציאות של ימינו. חסרון שם אלוהים והצורך להחזיר חילונים בתשובה הוא חשוב, אבל השמיטה היא קודם כל הזדמנות לדתיים לחזור בתשובה.
למאמר המלא
ברצוני לטעון ששמירה קפדנית על הלכות השמיטה ללא עיסוק במטרות השמיטה החברתיות והאקולוגיות יהוו החטאה של שנת השמיטה. במצוות השמיטה נאמר “ואכלו אביוני עמך” (שמות כג י”א) ניתן בשנת השמיטה, למכור את הקרקע לערבי, להשתמש בפתרון של אוצר בית, לקנות פרות מחוץ לארץ, להשתמש במזמרות של גרמא ולבקש שחלק מהמשימות יבוצעו ע”י גוי – אבל בשורה האחרונה אם מחיר הפרות והירקות בשוק יהיה יקר יותר אז לא נעמוד במטרה לסייע לאביונים.. ביום הדין נוכל לעמוד מול בוראנו ולהגיד שעמדנו במשימה בחירוף נפש- אבל המטרה לא בוצעה ואפילו להפך- האביונים נפגעו בשנת השמיטה.
לקריאת העמדה במלואה
יאיר טיקטין
שמירה קפדנית על הלכות שמיטה ללא עיסוק במטרותיה החברתיות והאקולוגיות יהוו החטאה של השמיטה שבה נאמר: “ואכלו אביוני עמך”. ניתן להשתמש בכל הפתרונות ההלכתיים בשמיטה אבל בשורה התחתונה אם מחיר הירקות והפרות בשוק נשאר יקר לא עמדנו במטרת השמיטה.
למאמר המלא