אני חושב שכמעט כל הנסיונות להנדס את המשק בניגוד לנטיות הטבעיות של האנשים, כל זמן שלא בא משיח, נכשלו ועתידים להיכשל. יכולתן של ממשלות להשפיע על המציאות מוגבלת מאוד, ובייחוד בהקשר הישראלי בו 80% מהחלטות הממשלה כלל לא מיושמות.

גם לפי עמדה שלי, אני מסכים אם ביטול הפרוזבול כדי לאפשר לחקלאים לשבות. אני מציע שכלם ישלמו מס שביעית שש שנים כדי לפרנס את החקלאים בשנה השביעית ולכן לא עוד צריכים את הלוואה חדשה של שמיטת כספים.

אני לא יודע אם אני מסכים ל״מס״, אבל בהחלט נראה לי שלאפשר לאנשים לתמוך במיזמי השמיטה השונים על ידי השתתפות כספית, זה לממש את ״רוח״ שמיטת כספים.

בהמשך הוסיף יוסי:
אולי בימינו כדאי לבצע את שמיטת החובות בתחילת שנת השמיטה, וזאת כדי לאפשר לאנשים לממש את שנת השמיטה (שבתון למשל) בראש יותר נקי.

בתגובה לשאלה: האם אתה בעד שמיטת כספים או שמא מספיקים היום מיזמי תמיכה בנזקקים בהתאם לרוח השמיטה? אמר יוסי:

כמה תשובות בדבר:

ראשית, אני כמובן בעד פרטים, מוסדות וחברות המחליטות לשמוט חובן למשפחות או חברות במצוקה. הגדרת המצוקה היא כזו שלא מאפשרת להם תפקוד נורמלי. שמיטה זו, לטעמי, יש לה ערך לא רק לנשמט אלא גם לשמוט.

לגבי שמיטת כספים לאנשים או חברות שהן לא במצוקה – אני מתנגד, ואני גם לא משוכנע שזו הייתה כוונת המחוקק.

מתנגד באופן מוחלט לפרטים ובוודאי לחברות. לפרטים ניתן לתגבר מערכות העזרה סוציאלית , לחברות יש מספיק מערכות הגנה שלרוב נפגע הציבור הרחב במקרה של פשיטת רגל.

ליוסי צוריה: בהחלט כן – עסקים במצוקה הם גם אנשים במצוקה, וגם משקולת ונטל על המשק בכללו, מפני שמתקשים למכור גם מתקשים לקנות.
אולם המתווה הנראה נכון כיום גם לעסקים וגם למשקי בית הוא ‘הסדר חובות’, שבו גם החייב משתתף כפי יכולתו, ולא מחיקת חובות כללית.

ראשית, אני מצטער שאני לא עומד בקצב הדיון. אני מקווה להיות פעיל יותר בהמשך.

המאמר הזה מצייר את הדילמה המהותית של יישום התורה בעולם חיינו: התורה מדברת על שמיטת כספים, לאמור: ויתור של מלווה פרטי על כסף שמגיע לו, והשמטתו. “פעמונים” או כל דבר אחר – אינו שמיטת כספים במובן המצומצם של המילה. במרחב שבין קיום המצווה בהוראתה המקורית ובין הניסיון לעמוד על מטרתה וטיבה, וליישם אותה במציאות ימינו – נמצאת גם ההתלבטות המקומית ביחס למצוות שמיטת כספים, אך למעשה שאלה רחבה הרבה יותר על כל דמותה של ההלכה, ועל התפישה המקובלת שלה.

מה שכתבתי במאמר הזה הוא אמירה בלבד: כל דרך אחרת מלבד ויתור על כספי הלוואה אינו קיום מדויק של הוראתה המקורית של המצווה. עכשיו צריך להתחיל לדון עד כמה הדבר מהווה בעיה, ועד כמה להפך – הוא הוא המימוש המלא של תורה בזמן הזה.

הרב שרלו, האם אתה יכול לשרטט באופן לא “הלכתי” מדי קריטריונים לדיון בשאלת הפער בין מצוות התורה למימושן כיום?19

ולוואי ויכולתי. זהו הנושא העיקרי בתלמוד תורה – מימוש תורה נצחי במציאות משתנה. אלא שהדיון ההלכתי בכללו הוא דיון קזואיסטי, שעקרונות קוהרנטיים אינם המעצבים העיקריים שלו (יש להם השפעה, אך לא דראמטית), ולכן קשה לנסח עקרונות.

ואף על פי כן, אדון בעיקרון יסוד: נבחן את הטיעון הנדוש ״בעבר היה קשה להדליק אש באבני צור ועל כן הדבר נאסר, אך היום – איסור זה צריך להתממש בצורה אחרת, ואין כל איסור להדליק אש״.

האם טיעון זה ברמה התיאורטית יכול להיות נכון ? לשאלה זו יש שני מסלולי בחינה:

א. גם אם נניח שהטיעון כולו נכון, יש מקומות שבהם השתמשו בטיעון דומה לזה גם לפסיקת הלכה, ויש מקומות שהוא נשלל מכל וכל.

ב. הבעיה העיקרית של טיעון זה היא שהוא מבוסס על הנחה שלא הוכחה: הטיעון מניח כי בימים עברו נאסרה הדלקת אש בשבת בגלל הקושי הפיזי הרב להדליק באבני צור. זוהי הנחה. לא טיעון מבוסס. וממילא כל המשך הדיון – מפוקפק.

כך אני חש גם כלפי חלק מהטיעונים בדיון זה. הכותבים מניחים שיש בידם לפענח את מגמת התורה בשמיטת כספים, ומסיקים מסקנות שונות ביחס לשמיטת כספים בזמן הזה. ברם, ההנחה לכשלעצמה היא מפוקפקת.

כאמור בתחילת דבריי, נושא זה אינו מתאים להיות ספיח לדיון על שמיטת כספים בזמן הזה. הוא הנושא הגדול ביותר בשאלת מימוש התורה בזמננו.

כל טוב

דעת הרב יואל בן נון:

ישנו הבדל משמעותי בין אירגון פעמונים לבין “חוק שמיטת כספים”. ארגון פעמונים הוא אירגון וולנטרי שעוזר לבעלי חוב במגוון דרכים. אחד מן הדרכים הוא לכשנע את הנושים למחול על חובם. והנושים הרבה פעמים עושים זאת – ובכך מקיימים מצוות צקדה. חוק שמיטת כספים הוא חוק וככזה הוא מחייב את הנושה למחול על חובו, גם אם הוא אננו מעונין במחילה זו. דעתי היא שכמו שאין לי סמכות לכפות על אדם שאננו מעונין בכך להפקיר את שדהו, כך אנני יכול לכפות על אדם שלא מעונין בכך, למחול את חובותיו.

זו באמת שאלת תשתית לכל דיוני “סוגיא” באשר הם .

האם ההתמודדות עם דילמות מהסוג הזה צריך להיות דיון חקיקתי כפייתי , או שמא אנו יכולים לשאוב השראה מרעיונות עתיקים ולממש אותם בתוך המציאות העכשוית גם אם אינם תואמים ל”מהדרין” את הפסיקה ההלכתית נטו19

מו”ר ר’ יואל,

האם באמת המערכת המדינתית יכולה תחליף מספק לכל מערכת המעשרות/לקט שכחה ופאה/ שמיטה ויובל ?

לכאורה , במצוות אלו , לא רק התוצאה הסופית [הקלת חייו של העני והחלש] היא המטרה

אלא דרך לתיקון האדם בינו לבין רכושו . כאשר המס מסולק מאתנו , ללא בחירה [וכמובן שכל אחד באופן טבעי נוטה לחפש דרכים לשלם הכי פחות מס , גם אם בדרכים כשרות בלבד]

אין את מעשה השחרור של האדם משעבודו לקניניו . הפקרת חלק מיבולו [לקט שכחה] חלק משדהו [פאה ובשמיטה כל שדהו] וגם המעשרות, שמיטת הכספים וכו’

הן כולן פעולות אקטיביות של האדם שנדרש לשחרר את תחושת בעלותו “כי לי כל הארץ ” .להפעיל את “שריר” השחרור  – מה יכולות להיות המקבילות בחברה פוסט- תעשייתית כמו שלנו ?19

לגבי “שכר לפקידים” – לכאורה אומר הרמב”ם שזו “מעלת צדקה שאין למעלה ממנה” – האם לא כן?19

בהנחה שפרטי החוק יוסדרו כראוי אני חושב שהרעיון של החוק הוא טוב וראוי. אלא שמוגבל באמצעים לא צריך לחכות שבע שנים כדי שבעייתו תיפתר. מה גם שלדעתי אין קשר בין רעיון שמיטת כספים לנידון למרות שבשני המקרים מדובר בשמיטת חוב.

הוספתי ניר עמדה למהות שמיטת כספים במקורות.

בשם סטיב אפשטיין: המקבילה לשמיטת כספים בכלכלה פוסט-תעשייתית עם שוק ההון העכשווי, אינה הצורך לבטל חובות משום זה מאפשר לאדם ללוות בלי אחראיות עם ידע וציפייה שהציבור יחלץ אותו ממצבו כל 7 שנים!
המקבילה היא הצורך לממן אנשים שבכוונה מקריבים את פרנסתם ושגשוגם למען טובת הציבור.

לעניות דעתי הבנתי שגם דברים מדבר על השמיטת כספים של בכור שור

1.ספר דברים מזכיר את כל מצוות משניות שבאות לאפשר או כתוצאה לשמיטת קרקרעות (שהיא עיקר מצוות שמיטה)  כמו הקהל ושמיטת כספים

2 התורה בדברים מזכירה ברכות גדולות כתוצאה של שמיטת כספים כמו

והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו –

לי נראה שהברכות האלה הם לשמירת שמיטת קרקעות שרק אפשר ע”י שמיטת כספים כמו שיטת בכור שור – לכן הם מקפילות לקללה בויקרא פרק כו פסוק לד-לה אם לא שומרים אל שמיטת קרקעות:

אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אז תשבת הארץ והרצת את שבתתיה. כל ימי השמה תשבת את אשר לא שבתה בשבתתיכם בשבתכם עליה

3. אם שמיטת כספים לא קשור לשמיטת קרקעות, למה שמיטת כספים היא אך ורק בסוף שנת השמיטה?

דעת הרב יואל בן נון:

לשאלתו של אודי על משמעותה של שמיטה בכלכלה פוסט מודרנית. לדעתי שמיטת כספים נועדה להגן על חירותו של האדם משעבוד ממוני \ כלכלי (כתבתי על כך במהות שמיטת כספים – ראה מקורות). בכלכלה המודרנית שעבוד ממוני הפוגע בחירותו של האדם לא קיים רק בחוב כספי (עבד לווה לאיש מלווה). לדוגמא: עובדים במשק שתנאי עבודתם לא הוגנים אך אינם יכולים לתבוע את מבוקשם כיון שתלויים כלכלית במקום העבודה. נשים שאינן יכולות להיפרד מבעליהן בגלל שנתבע מהן ויתור כלכלי שאינם יכולות לעמוד בו.

אני מציע שקיום שמיטת כספים מודרנית (כאמור ראה נייר עמדה שכתבתי) הינה התמודדות עם כל אותן תלויות כספיות כלכליות שגורמות לשיעבוד הפרט ופוגעות בחירותו.  האם ניתן לבצע מהלך פעם בשבע שנים שיקטין את אותם תלויות כלכליות. 

כמה תשובות בדבר:

ראשית, אני כמובן בעד פרטים, מוסדות וחברות המחליטות לשמוט חובן למשפחות או חברות במצוקה. הגדרת המצוקה היא כזו שלא מאפשרת להם תפקוד נורמלי.   שמיטה זו, לטעמי, יש לה ערך לא רק לנשמט אלא גם לשמוט.

לגבי שמיטת כספים לאנשים או חברות שהן לא במצוקה – אני מתנגד, ואני גם לא משוכנע שזו הייתה כוונת המחוקק.